תגיד, מה יש לך בדובאי – חלק א’

נסעתי עם קבוצת יזמים, בוגרי תוכנית האולטרה-פרימיום שלנו: כס הברזל.

מה זו תכנית כס הברזל?

זו תוכנית המשך של בוגרי מועדון המאה קיי. היא מיועדת לבעלי עסקים שכבר עושים ומגלגלים את המאה קיי בחודש. והם צומחים לקראת מחזורים של 10m בשנה.

אם טרם הגעת לשם, ואם אנחנו מכירים לא מהיום – אז ברור לך שיש דבר אחד שאפשר להיות בטוח לגביו:

הבעיות לא נגמרות גם כשעוברים את מחסום ה100k בחודש!!

למעשה הן רק מתחילות…

זו בשורה לא משהו ליזמים שבטוחים שאם הם רק יגדילו את מחזור ההכנסות החודשי שלהם, אם רק יצליחו לשבור את תקרת הכנסות של 100k, אם רק יפסיקו לקבל טלפונים מעצבנים מהבנק שהם חורגים ממסגרת האשראי שלהם, אם ואם ואם..

אז

הם יוכלו סוף סוף להתרווח על הכורסא ולהרגיש שהם “עשו את זה”.

אז זהו.. צר לי לפוצץ את הבלון הזה…

הבעיות לא נגמרות – הן פשוט משנות צורה.

ומה הבעיה הכי קשה של יזמי 10M?

הבעיה הכי קשה שלהם היא שהדבר הזה שהוביל אותם להצלחה, הוא בדיוק הדבר שמגביל אותם בצמיחה והגדילה. אותו כישרון, יכולות על, שהובילה אותם לצמוח ולשבור את תקרת ה100k – היא בדיוק אותו הדבר שתוקע אותם בהמשך.

שורש ההצלחה היזמית שלהם מאיים להפוך להיות שורש הכישלון וההתרסקות שלהם!

איך זה קורה?

הנה תסריט טיפוסי של יזם מאה קיי מוכשר;

הוא או היא היו שכירים מוכשרים בארגון או חברה מסוימת. יום אחד הם מגיעים למסקנה שהם כבר לא רוצים להעשיר את בעל הבית שלהם, ומחליטים ״לעשות לביתם״. הם מתפטרים ומקימים עסק משל עצמם.

קשה בהתחלה.

הם נאלצים ללמוד מיומנויות שהם לא התרגלו לעשות בעבר. הם צריכים לשווק, למכור, לספק את המוצר, לדאוג לשביעות רצון הלקוחות, לטפל בבעיות, לכבות שריפות ולדאוג שכל הדבר הענק הזה גם מייצר בסוף החודש כסף כדי למשוך הביתה.

מאוד קשה בהתחלה.

הרבה פעמים זה לא הולך חלק. למעשה ברוב הפעמים זה די צולע ומקרטע. למי שלא נולד משווק מלידה או מוכרן מלידה (ורובנו המכריע לא נולד ככה) המיומנויות האלו מאוד לא קלות ללמידה. לוקח זמן להתרגל אליהם וללמוד לעשות אותן נכון, בקלות וביעילות. בינתיים, לא תמיד נכנס מספיק כסף לעסק. זה מייצר תזרים שלילי שמחייב את בעל העסק לרוץ כל הזמן אחרי הזנב של עצמו, ולמצוא דרכים לממן את עצמו ואת העסק.

יש יזמים ובעלי עסקים שנשברים בשלב הזה ועוזבים את החלום.

הם לא עומדים בלחץ. הם חוזרים להיות שכירים ומוותרים על חלום העצמאות.

כואב לראות יזם שמקפל את הזנב וחוזר להיות שכיר. מאוד כואב. אבל אני בהחלט יכול להבין. הלחץ הזה לא מתאים לכולם.

ויש את אלו שלא מוותרים. הם נלחמים בשיניים, מתאמצים ומצליחים בסופו של דבר להתגבר על כל הקשיים ואפילו צולחים את רף ה100k בחודש!

אבל אז הם מגלים שהם תקועים חזק! העסק תלוי אך ורק בהם!

החודשים, ולעיתים השנים הקשות שהם נלחמו בשיניים על העצמאות שלהם, הובילו אותם לסגל לעצמם כישורים של לוחמי קומנדו. הם למדו לעשות את הדברים בעצמם, להסתמך כמה שפחות על אחרים, לחסוך כסף ולא להוציא אותו על עובדים או שירותים חיצוניים. בהתחלה הם עושים את זה כי אין להם כסף, בהמשך הם עושים את זה כי הם התרגלו לעשות את זה יעיל והכי טוב.

אבל אז כשהם מצליחים סוף סוף – הם מגלים שכל העסק תלוי בהם!

או כמו שאמר לי אחד הלקוחות שלי מכס הברזל:

״אני מרגיש שאני חייב לבוא כל יום לעסק ולסובב מנואלה. אם אני לא מסובב את המנואלה אז העסק עומד על מקומו! שום דבר לא זז מעצמו. הכל תלוי בי״

וככה נוצר “מלכוד 22” מובנה. מצד אחד בעל העסק חייב הרבה פעמים לפעול בעשר אצבעות כדי להניע את העסק ולגרום לו לשרוד בתנאים לא פשוטים. ולכן הוא לומד ומאמן את עצמו לבצע בעצמו את כל מה שצריך כדי שהעסק ירוץ. ומצד שני הוא ״ממכר״ את העסק אליו. העסק לא עובד בלי הפעולה שלו.

זה הסינדרום הסופני של  עסקי ה One Man/woman Show

אז מה עושים במצב הזה?

שים עין על הפוסט הבא