הופתעתי כשראיתי שצחי רבאל תייג אותי בפוסט שהעלה לפייסבוק!
הסתקרנתי וקפצתי לראות מה כתב.
צחי רבאל, הוא יועץ עסקי ידוע ומוכשר ביותר, שסיים את הליווי שלנו במחזור האחרון של מועדון המאה קיי. הוא לא הגיע אלינו כדי להעלות את ההכנסות שלו ל100k בחודש כי הוא כבר הגיע לסכומים האלו קודם.
לא. זה לא הכסף. זה לא מה שהניע אותו.
הוא בא כדי ללמוד ולהתפתח ממה שהוא זיהה שאין לו ויש לנו.
צחי הוא לא היועץ העסקי הראשון שאני מלווה במסגרת מועדון ה100k. היו לא מעט יועצים עסקיים שבאו אלינו והם נחלקים לשני סוגים:
הסוג האחד – כאלו שבאו לרגל ולהעתיק. במקרים הפחות מוצלחים הם אפילו לא טשטשו את העקבות. מיותר לציין שהם גם לא פירגנו על כלום.
הסוג השני – כאלו שבאו ללמוד, לקבל השראה, ולהתפתח בכנות, יושרה והתנהלות אתית.
צחי הוא ללא ספק מהסוג השני.
וזה לא פשוט בכלל כשהיועץ הולך ללמוד מהיועץ. לא פשוט לתלמיד ולא פשוט למורה.
לא פשוט ליועץ. התלמיד יודע כבר לא מעט ויש לו ניסיון עסקי ואישי. ללכת למישהו אחר, לפעמים אפילו צעיר ממנו, לשים בצד את האגו, ללמוד ולקבל על עצמו את משמעת התלמיד.
לא פשוט גם ליועץ לאמן וללמד כזה יועץ. לפעמים יש לו ניסיון וידע שאין למורה, מה שיכול לערער על הסמכות המקצועית של המורה וליצור סיטואציות של היפוך תפקידים.
צחי כתב אתמול פוסט מעלף.
נכון הוא שיבח ופירגן שם לנו, לצוות ולתהליך. זה נחמד וכיף לקרוא.
אבל אני בוחר הבוקר להביא לך את הדברים, כי צחי חשף בעומק ובאומץ את הסיטואציות שבהם הלמידה מתבצעת מתוך ענווה.
ענווה.
מילה שלא כל כך בשימוש במילון המנטורים והיועצים 🙂
כי כל מנטור רוצה להראות שהוא הכי גדול, הכי חכם, הכי מצליח והכי מוכשר. אף מנטור לא מכתיר את עצמו בתואר ״המנטור הטיפש״. וצחי עבר מסע עם עצמו לפני ההצטרפות לתוכנית, במהלכה ובסופה. התיעוד שלו מרתק ומרהיב בהיבט הזה.
יש לו ערך עצום בהבנה של איך לומדים, ממי לומדים ואיך מעריכים את הלמידה הזו.
יש בו פיקחות וחכמה להבין איך בוחרים את הבחירה: ממי ללמוד?
הבוקר אני רוצה לשתף אותך בטקטס הנפלא הזה ולהזמין את הקוראים שלי ללמוד ממי שהיה ״תלמיד״ לאורך כמה חודשים, אבל בהחלט גם ״מורה״ באופן שהוא פילס את דרכו ובחר ללמוד.
הצטרף למנויי האתר וקבל מיידית גישה לתכני הפרימיום שלי
גישה לאיזור חברים אישי | ניוזלליטר יומי | בונוסים והדרכות מצולמות
פרימיום
איפה לומד היועץ העסקי הכי
טיפש בארץ?
“מה??? אתה(!) לומד אצלם?
ירד לי ממך לגמרי. אין מצב שאעבוד איתך”.
שיחה אמיתית. תקציר הדקות הקודמות:
הוא: “קיבלתי עליך המלצות, רוצה להתחיל”
אני: “נעים מאד. איזה עסק יש לך?”
הוא: “… עבדתי עם… ואז קרה ככה וככה…”
(היו שם הרבה מטענים וקילומטראז’).
אני: “רגע לפני שתמשיך, חשוב לי שתדע:
לפני שבוע הצטרפתי לתוכנית…”
הוא: שתיקה ארוכה…. ואז…
השנייה, כמה ימים אחרי, היתה עדינה יותר:
“מה אני פראיירית? אם אתה לומד מהם,
מה פתאום שאני אשלם לך כל כך הרבה כסף.
אני הולכת ישר אליהם. שלום ולא להתראות”.
אבל זה לא מעניין אותך, נכון?
תבחן את כישורי קריאת המחשבות שלי:
“צחי, עזוב אותי באמש’ך מהסיפורים ש’ך.
עושים שם 100K רווח נקי בחודש או לא?”
אז כן – אני הולך לגלות לך הכל, אבל…
קודם אני אתעלל בסבלנות שלך,
ואחייב אותך לקרוא עד הסוף, כדי
לוודא שבאמת תבין. (נשים מבינות
מהר יותר מאיתנו).
ליועצים עסקיים יש שתי בעיות קריטיות
שאין באף מקצוע אחר:
1. המשוואה הקטלנית:
אם הלקוח חכם – אז היועץ אידיוט.
איזה לקוח נורמלי רוצה יועץ עסקי טיפש?
אם היועץ חכם, זה לא רק שהלקוח
מרגיש אידיוט. זה הרבה יותר גרוע:
היועץ פותר בשנייה בלי מאמץ את הבעיה
שעלתה ללקוח שנים, את כל הבריאות שלו,
המון כסף מבוזבז, ועוד הרבה יותר כסף אבוד,
ואז הלקוח מרגיש חרא וגם מטומטם.
מי רוצה לשלם המון כסף ליועץ שכל מה שהוא
עושה זה לגרום לך להרגיש חרא, אידיוט, ושבזבזת
את כל השנים היפות שלך על משהו שנפתר בדקה?
2.האגו הממאיר:
אם יועץ עסקי הולך ללמוד “מהמתחרה” שלו,
מה זה אומר עליו?
במקרה האישי שלי זה הרבה יותר גרוע:
אם יועץ עסקי שמחזיק מעצמו תותח על
וגובה מחירים מהיקרים בשוק, ועם כל הדאווין
הזה הולך ללמוד אצל יועצים עסקיים אחרים –
מי יותר טוב – התלמיד או המורה?
יהיו אנשים שרק מהקריאה עד כאן – תחלוף
בראשם המחשבה ההגיונית הבאה:
“אם אתה מבין עסקים תעשה 1+1:
גם נתת ימבה כסף ל’מתחרה’ שלך,
וגם ‘כל’ הלקוחות מיד בורחים אליו.
תגיד – כמה טיפש כבר אתה יכול להיות?”
אז למה בכל זאת בחרתי ללמוד דווקא אצלם?
האם זה שווה?
עושים שם באמת 100K?
הם באמת מצליחים למלא כיתה?
הם אנשים אמיתיים או הולוגרמות?
בטח יש לך מלא שאלות סקרנות,
הנה התשובות החשובות:
למה בחרתי דווקא בהם?
1. מאותה סיבה שאקנה רק
“אדידס” מקוריות, ולא ‘דוידס’
שמרחוק נראות “כמו”.
2. עשיתי שיעורי בית יסודיים.
למזלי, רוב האמת העסקית פרוסה בפני.
או מבעד לחוויות ותוצאות הלקוחות שמגיעים
אלי, והיו לפני כן אצל אחרים, או ישירות דרך
שירותים שאני קונה בעסקים שלי.
3. הזמן הוא המשאב הכי יקר שלי, כך
שאשקיע אותו רק אצל הטובים ביותר,
המקצועיים ביותר, ושיש להם חזון ענק,
עם מוניטין תואם, שצריך לשמור ולטפח אותו.
האם קיבלתי את מה שציפיתי לקבל?
1. כן.
2. גילוי נאות: אני יסודי, ומבין באנשים.
ניתחתי גם את האישיות כחלק מתהליך
הבדיקה שלי, ידעתי מראש מה כן ומה לא.
3. באתי עם ציפיות מדויקות, וראייה מפוכחת
מה אקבל ובאיזה קצב. וגם מה לא.
האם התוכנית מתאימה לכול אחד?
ממש לא. היא מתאימה רק לכאלו שמאד
רוצים לצמוח, וזה לא התנאי הכי חשוב.
התנאי הכי חשוב הוא לקבל את המחיר בשמחה.
ואני לא מתכוון למחיר ההשקעה בתוכנית.
אני מדבר על הקושי המנטלי בצמיחה.
זה של מחיר היציאה מאזור הנוחות, שבירת
ההרגלים, והיכולת להתאמץ שוב ושוב ושוב,
למרות שאתה מקבל 0 תוצאות בהתחלה.
ואז ההצלחה מגיעה?
לא. אז אתה מתאמץ שוב. ושוב. ושוב.
האם מחיר התוכנית הפחיד אותך?
בהתחלה קצת, כמו לפני כל השקעה.
אני מסתכל על הדברים אחרת:
1. בעסקים אין זול או יקר. הכלל אומר:
“מה שערכו נמוך ממחירו = יקר.
מה שערכו גבוה ממחירו = זול.
2. כמי שעובד בתעריפים מהגבוהים
בשוק, אני מאמין בקארמה הבאה:
“תשלם לכל האנשים בעולם, באותה
שמחה שאתה רוצה שיישלמו לך”.
3. המחיר מאוד הוגן. זו השקעה מעולה.
האם החזרת את ההשקעה העצומה?
כן.
האם אפשר לעשות 100K רווח נקי?
חד משמעית כן. ובתנאי, שאתה באמת
מבין איך בונים עסקים בשלבים הנכונים:
1. אתה מתחיל לצמוח.
2. אתה עושה 100K “מלוכלך”.
3. אתה חוזר על זה.
4. אתה מתחיל לנקות, לבנות סיסטמים,
מערכי רווחיות, תהליכים והרגלים חדשים.
5. אתה ממשיך לנקות.
6. אתה מגיע ליותר מ 100K נקי.
7. כל אחד בקצב האישי שלו/ה.
גילוי נאות: עשיתי גם 100K לפני.
לא בשביל זה באתי לתוכנית.
באתי כדי לשבור תקרות אחרות,
לרסק מחסומים, ללמוד כלים, לאסוף חוויות
ולהכיר מקרוב אנשים מרתקים חדשים.
האם אתה ממליץ?
מאד. חד משמעית.
רק לא לכולם:
1. מי שמחפש ניסים,
טריקים וקונצים – זו לא הכתובת.
2. מי שלא סגור על עצמו/ה, על התמחות
העסק, או על החזון – זו לא הכתובת.
3. מי שלא מספק תוצאות מדידות וערך
אמיתי יוצא דופן ללקוחות – זו לא הכתובת.
מה הדבר הכי טוב בתוכנית?
האנשים!
וזה לא רק עידן, מנו, הלה, אורלי, לירון
וכל יתר הצוות והמנטורים והמלווים.
אלו האנשים שלצידך, שבאו כמוך לשבור
הרגלים, תקרות זכוכית, אמונות ופחדים.
לתוכנית כזו, ועוד עם תהליך סינון שכזה,
מגיעים רק הטובים ביותר.
אלו הכי ערכיים, חבריים ומפרגנים,
שמחויבים לעצמם ולצמיחתם,
ששמו מאחור את האגו והשריון.
אלו האנשים שהבינו ששפע,
זה משהו שמקבלים
רק אלו שנותנים.
עידן טבע את הסלוגן:
“ביזנס לא עושים לבד”
ואני מוסיף:
ולא עם כל אחד.
נ.ב.
למה כתבתי את הפוסט הזה?
1. ככה מרגיש לי נכון.
2. כמה אנשים שאלו אותי, ואני מניח
3. שיש עוד כמה שהתביישו לשאול.
4. אין להם ספר אורחים בצ’ק אאוט…
