בפוסט האחרון שיתפתי בתגובה של הלה אשר, מנהלת תכנית מועדון ה-100k שלנו, לשיתוף שהגיע אלינו ממשתתפת בתוכנית.
הלה התייחסה בתגובה שלה ל״שריפת ספינות״ שאנחנו ממליצים לעשות כשרוצים להתקדם קדימה.
אם עוד לא קראתם את הפוסט, כנסו לכאן
הדברים שהיא כתבה עוררו אותי לחשוב מתי ואיך מבצעים שריפת ספינות..
והבוקר התנסחה לי תשובה שאני רוצה לשתף אתכם בה;
לשרוף ספינות זה לא לשרוף את הדלק והבנזין שמקדם קדימה!
כדי לעשות צעדים קדימה, אנחנו חייבים לדעת שפרק מסויים הסתיים. שלא נחזור לאחור. שמכאן אפשר רק ללכת לצעד הבא. אבל כדי להתקדם לצעד הבא, לנקסט לבל, נצטרך:
- אנרגיה
- דלק
- משאבים
- כח
שריפת ספינות היא שריפת האופציה לחזור לאחור. ואז, כשאין אופציה ריאלית לא נותרת ברירה אלא לנצח את המירוץ הבא. לעשות את ה-כ-ל כדי להגיע ליעד.
אבל בדרך ליעד נצטרך את המשאבים, הדלק, מקורות האנרגיה והתמיכה לשלב הבא. הנה דוגמאות של מקורות כאלו:
- תמיכה סביבתית
- תמיכה של בן/בת הזוג
- נטוורק וקשרים עם אנשים מקדמים אותך
אלו מקורות קריטיים. ולכן כשמתקדמים קדימה – כדאי מאוד להביא אותם בחשבון. זה לא אומר שכולם יסכימו עם מה שנעשה ולא אומר שצריך לרצות כל אחד בסביבה שלנו על מנת לעשות צעדים אמיצים. אבל יש הבדל בין להגיע להסכמה עם בן/בת הזוג לעשות צעד אמיץ שעליו יש חילוקי דעות, לבין להגיע למצב של קרע במערכת היחסים או חלילה פירוד.
כמעט תמיד אני פוגש יזמים שיוצאים לדרך חדשה והתגובה של הסביבה הקרובה שלהם היא:
״למה לך?״
למה לך לעזוב עבודה בטוחה, משכורת שדופקת כמו שעון, תנאים טובים, סדר וביטחון בחיים וללכת אל הלא נודע?
כדי להעיז לעשות מהלכים שלא עשית קודם.
גם אני הייתי שם. זו דילמה מאוד קשה ולא פשוטה בכלל.
היזם חווה את זה לא פעם כחוסר פירגון, כחוסר אמונה בו וביכולותיו, כפקפוק בכוחו. אבל בסתר ליבו הוא בעצמו מתלבט בזה ולכן הקולות האלו מהדהדים לו חזק בראש. הוא לא יכול להתעלם מהם..
זה שלב קשה מאוד אבל אי אפשר לצלוח אותו אם לא מגיעים לאיזו הבנה שמאפשרת שותפות עם הפרטנר לחיים שיתן גב לכך. גם אם לא תהיה שם הסכמה מלאה, לפחות תהיה הסכמה ומכונות לאפשר את ההתנעה של המהלך הזה.
אני תמיד אומר ליזמים שמגיעים אלי בשלב הזה שיזכרו שהפרטר לא פועל בצורה שהוא פועל כי הוא לא מאמין בהם אלא כי הוא דואג להם. הפרטנר מייצג בקול את מה שעובר לנו, היזמים, בראש. את הפחדים, את החששות ואת הספק הזה של האם להישאר במקום המוכר, הבטוח והידוע אך המצומצם – או לעשות את הצעד הזה ולהגיע למקום חסר וודאות, מסוכן ולא ממופה שמגלם עבורנו את הארץ המובטחת.
אין “צודק” או “לא צודק”.
רק העתיד יוכיח.
אבל תזכרו את הכלל: לשרוף את הספינות זה לא לשרוף את הדלק והבנזין להתקדם לשלב הבא.
לחיינו היזמים האמיצים!
