זו תקופה מאוד מיוחדת שבה אני פוגש יזמים שבאים אלי עם החלום לפרוץ עם העסק שלהם קדימה. ואני מוצא את עצמי לא פעם מרותק לסיפורים שהם מספרים לי. סיפורים של אנשים עם תשוקה אדירה ולהט יוקד בעיניים לבטא את עצמם באמצעות העסק שלהם.
חשבתי שכבר שמעתי את כל הסיפורים מהזאנ’ר של היזמים שעשו את הבלתי יאומן כדי ללכת אחרי החלום שלהם. חשבתי שכבר שמעתי הכל, עד שפגשתי את הסיפור הבא. סיפור של מפקד קרבי ביחידת עלית שהלך הכי רחוק מלהיות גבר “מא’צו”.
יש סיפורים שמלווים אותי אחר כך לאורך תקופה ארוכה. אבל הנה סיפור ששמט לי את הלסת כששמעתי אותו לראשונה.
ביומן שלי הופיעה פגישה עם יזם בתחום ההנדסה. על פניו נראתה שצפויה פגישה סטנדרטית שקיימתי כבר מאות כמוה לפני כן. בשעה היעודה הופיע מולי איש ממוצע קומה, בסוף שנות השלושים לחייו, נראה טוב, מצב רוח טוב וחייכן. הוא הציג את עצמו וסיפר שיש לו משרד של איש אחד בתחום הנדסת סביבה. מרוויח ממש לא רע, כבר היום, יחסית לבני גילו.
כשאני שומע בשלב הזה את הסיפור שלו אני מקבל רושם שיש לפני ילד סחי, שעשה בגרות 5 יחידות בפיזיקה בציונים טובים, עבר שירות צבאי נורמטיבי, טייל, בילה, היה סטודנט ממוצע בטכניון ועבר לשלב הבא חלק: עבודה, אישה, ילדים, משכנתא וטיול לחו”ל פעם בשנה בקיץ לאירופה הקלאסית כזה.
ישראלי בורגני מודל שנות האלפיים, יד ראשונה ממהנדס עם קצת שריטות בפח. לא מרגש.
עד כאן הכל סבבה.
טוב. “נו” אני שואל אותו, ״אז למה אתה כאן? יש לך הכנסה יפה, אתה נראה יציב. משפחה, בית, רכב, הכנסה די בטוחה ואתה אפילו בלי בוס על הראש. מה תרצה יותר אחי?”
מ. עונה לי: זה לא זה.
“אני מרגיש שזה לא מספיק לי. אני מרגיש שיש לי חלל פנימי. שאני צריך לבטא את עצמי באופן מלא יותר. אני מרגיש שהגיע הזמן שלי לצאת לסיבוב חזק ומרגש שיתחיל במחוזות העושר והכסף הגדול ויוביל אותי להשפעה הרבה יתר חזקה על הסביבה שלי”.
כאן אני נדלק.
כאן אני מבין שיש לי עסק עם מישהו שמבין שהמסע לכסף הגדול הוא מסע אדיר להתפתחות אישית, להשפעה, להתמודדות קודם כל עם העצמי שלך. במקומות הכי קשים ואפלים בנשמה.
הוא מבין את זה לגמרי. זה ברור לי. אבל משהו מטריד אותי ואני עדיין לא סגור שיש לו הבנה עד כמה ההתמודדות הזו הולכת לטלטל אותו. אני מנסה להבין האם יש לו את הדלק הסודי הזה של יזמים שנותן להם את כח-העל הפנימי הזה, לשבר את המחסומים הפנימיים והחיצוניים, שאוטוטו יקרסו לו על הראש כמו פסנתר שנזרק מקומה רביעית. ואז נפלטת לי שאלה מהפה בלי שבכלל חשבתי עליה קודם:
״תגיד, מה עשית בצבא?״
הוא עונה לי עם איזה זיק פתאומי בעיניים:
״אהה, זה סיפור…״
עכשיו הוא בכלל מבעיר אותי:
״ספר ספר ספר אני מת לשמוע!!!”
“אוקיי” הוא אומר לי קצת בביישנות.
“שמע סיפור, אתה תיפול מהכיסא…” והוא מתחיל:
הייתי קצין ביחידת עלית בצבא. מסלול הכשרה מפרך לקראת תפקיד שמשלב יכולות שיא של תושייה ומקצוענות. הרבה לימודים ואימונים תוך עיסוק מאסיבי בטכנולוגיה מתקדמת, עבודת שטח בעומק האויב, כושר גופני מעולה, והכשרה פיקודית המתקדמת ביותר בצה”ל. שירות ביחידת עלית כידוע לא מובטח סתם כך, הגיוס מתחיל ואז באה תקופת הכשרה ארוכה מאוד שכוללת סינון חסר רחמים בדרך להסמכה הנכספת. ובסופה- הכשרה לשירות קבע ארוך שאכן התחייבתי אליו.
עברתי את מסלול הגיהנום של ההכשרה, אוטוטו אני רגע לפני תפקיד פיקוד ראשון שישים עלי משקל של טונות על הכתפיים ואחריות-על לביטחון מדינת ישראל. סיימתי. אני וקבוצת לוחמים. הוסמכתי כקצין והתחלתי את תפקידי הראשון כמפקד. הכל עבר סבבה התקדמתי עוד כמה שלבים עד ש…
עד ש..
יצאתי מוצ”ש אחד וחברה טובה הציעה לי לבוא איתה להופעה של להקת המחול בת שבע.
בהתחלה נפנפתי את ההצעה לכל הרוחות. מה לי ולחבורת גברים-נשיים-מתקפלים-ומתאפרים?
אבל לא יודע מה. אמרתי לעצמי יאללה בוא נלך הלכתי למופע ו…וכושפתי!
פשוט כושפתי. אין לי מילה אחרת הבנתי שזה מה שאני רוצה להיות להפוך לרקדן!
כאן הלסת שלי נשמטת ופי נפער בתימהון.
מה זה?!!
מה קרה לגבר המאצ’ו, חלק מחבורת גברים מסוקסים יפי זיפים קטנים ודוקרים על הפנים, מקצוענים, קילרים, שרירים חסונים ובוהקים הששים אלי קרב???
מה קרה לקצין המבטיח??!!
“ומה אתה עושה בשלב הזה?” אני שואל.
הוא עונה בלי למצמץ: ״אני הולך עם האמת הפנימית שלי עד הסוף!״
ואז הוא מספר לי על ההתייצבות שלו מול המפקדים שלו ביחידה בקשת השחרור המוקדם שלו.
הם מתנגדים כמובן. הוא חתום על עוד הרבה שנים, ההכשרה שלו היתה סופר יקרה ומקצועית והוא נופל מהמסלול בשלב הכי קריטי.
(אני מודה שבנקודה זו אני מוצא את עצמי קצת כועס עליו. על השינוי שלו. ותופס עמדת הזדהות עם המפקדים. זה נובע מזה שאני טיפוס שנוטה להיות נאמן למערכות, וגם מאוד אולד סקול בקטע של נאמנות לצה״ל. אבל זה אני, הסיפור הפנימי שלי. ואני לא הסיפור כאן..)
כדי לעשות את זה קצר:
הוא עשה בלאגן מול כל העולם ואישתו. ההורים, הצבא (שגם זורק אותו לכלא בניסיון לשבור אותו), החברים “הגברים” שבזים לו בפנים ובלי רחמים.
“מה אתה נקבה?!” – הם יורדים עליו וצוחקים עליו. והוא מול עצמו לבד. לבד.
בסוף הצלחתי, הוא מספר, בסוף שברתי את המערכת ושוחררתי, שחרור מוקדם.
חצי שנה אחר כך, הוא ממשיך, אני מוצא את עצמי עם ילדות בכיתה ב׳, בבגדי ריקוד, לומד את תנועות הבלט הבסיסיות (טוב נו, לא יכולתי שלא להקרין לראש את התמונה הזו של הגבר גבר הזה שמולי עם הזיפים ושמלת מיני ורודה, שחושפת רגליים שעירות שנגמרות בנעלי ריקוד מבד חלק וגמיש.. בעיה לפעמים הדימיון שלי..).
תגיד, הוא שואל אותי בשלב הזה: ״אני מתאים לתוכנית שלכם?״
“שמע” אני אומר לו “קוד הלבוש בתוכנית שלנו לא כולל חצאיות ריקוד ורודות מתנפחות לגברים במידה שלך…
חוץ מזה כן!
יש לך את זה!
יש לך את הדלק הסודי של יזמים שמוכנים ללכת עד הסוף, מול כל העולם, ולממש את עצמם. אתה תצטרך אותו ממש כאן”.
ועכשיו אולי גם לך יש סיפור יזמי מרתק עבורי?
