יום שלישי שלנו כאן בדובאי
ויש כבר דברים שאני סובל מהם…
כששלחתי לאברהם, איש סושיאל-המדיה המוכשר שלי, רשמים אישיים על התגליות הראשונות שלי מדובאי (שהיה בהן מן תלונה וביקורת על כמה דברים שאני רואה כאן) התגובה שלו נענתה בציניות:
״מנו, בוא, תחסוך את הניסיונות הפתטים שלך. לא תקבל ממני שום רחמים ואמפתיה. יצאת להנות בחו״ל.. אז מה אתה מבלבל לי את המוח שקשה לך. בוא, זה לא נשמע אמין בכלל, ותשלח כבר את החומרים בזמן כדי שאפיץ אותם כבר, כי אני חייב לרוץ להוציא את הבנות שלי ב14:00 בעודך משכשך לך בג׳קוזי במלון מפואר. בוא ..״
אז קודם כל, לקורא אברהם, איש הסושיאל היקר שלי, שגם קורא את כל החומרים שלי, סליחה ומחילה.
אבל כן.
יש כאן דברים שמעצבנים אותי. יש כאן בתוך הפאר המערבי הנשפך בכמויות מכל פינה – משהו שמשדר פייק אחד גדול, חוסר אותנטיות, וחוסר חיבור לשורשים שכסף גדול מטייח אותם.
קשה לתפוס באמת כמה פאר ורמה גבוהה יש כאן.
בכל אספקט. ברמת האבזור של החדרים במלון, בתשתיות, ברמת התחזוקה הציבורית, ובהופעה די מדהימה. אחד הביטויים שקופצים לעיניים שלי כל הזמן, היא התופעה החריגה שבכל רחוב אתה פוגש כמויות של רכבי פאר בכמות לא סבירה בכלל.
ואני לא מדבר על אוודי סדרה 7 שרואים בארץ. אני מדבר על רכבי רולס רויס, פורשה, מרצדסים ועוד מותגי סופר יוקרה, שרואים פעם במיליון שנה בארץ. כאן זה קיים ליד כל מסעדה, מלון או מרכז מסחרי.
החוויה הזו מרתקת אותי כי לא פגשתי אותה בשום מקום אחר בעולם. והיא מפגישה אותי עם הזר, המוזר והשונה שגורם לי לחוש מאוד לא בנוח.
אבל תחושת האי נוחות הזו, היא בדיוק הסיבה שבאתי לכאן. ובדיוק הסיבה שאני אוהב לבקר בארצות אחרות ולהפגיש את עצמי עם מה שמוגזם שם, עם מה שגורם לי עצבנות ועם מה שגורם לי לחוסר נחת.
אמרתי לחברים כאן שזה כמו להשרות את עצמנו במרינדה נפשית רוחנית אחרת ממה שאנחנו רגילים בארץ. והמרינדה הזו גורמת לנו להגיב אחרת..
אבל כל האי-נוחות הזה לא נועד כדי לגרום לי לסבול. הוא גורם לי לשאול את השאלה:
רגע, למה הדברים האלו גורמים לי לאי נוחות? מה בדברים האלו גורמים לי להרגיש לא בנוח?
והשאלה הזו מבהירה לי מה מסתדר, או לא מסתדר לי, בסולם הערכים שלי.
אתמול קצת חשבתי על זה
והבנתי משהו:
הרבה פעמים כשאני מבקר בחו״ל, במיוחד בארצות אירופה, אני מתפעל מהבתים ומהמקומות שקיימים מאות ואלפי שנים. בארץ שלנו בית ״ישן״ זה בבית בן שבעים-שמונים שנים בערך. ברומא, פריז אתונה ובמקמות נוספים – אפשר למצוא בתים, מבנים בני מאות שנים שעומדים ברצף.
זה מרגש אותי.
לראות משהו שקיים ועובר מדור לדור כבר מאות שנים.
בדובאי הכל חדש! הכל נוצץ, הכל מיובא. הכל סופר נוח. ומיליוני אנשים באו לכאן כדי לחיות וכדי להעשיר ולקדם את המדינה הצעירה הזו ואת אזרחיה.
אגב, נתון מעניין.
90% מהתושבים בדובאי אינם אזרחים מקומיים אלא עובדים זרים!
אבל כל השפע הזה זועק מחוסר משמעות, חוסר אותנטיות, משהו ריקני.
חשבתי שזה רק אני, אבל אני שומע את זה גם מהשותפים שלי למסע.
זה מעצבן ואז זה גם מה שמשמח אותי!
כי זה ממחיש לי פתאום, מכיוון לא צפוי, מהו סולם הערכים שלי. באיזו חברה ותרבות אני חי לעומת האלטרנטיבה.
וזה מוביל אותי למסקנה שוואלה נחמד להיות כאן כמה ימים, לחוות ולהכיר את זה. לראות עיר שהיא הכי מודרנית, עשירה, מערבית, נוחה ושופעת עושר.
ולדעת שאני מעדיף את החיים שלי בקיבוץ, בארץ, עם הישראלים שמחוברים לשורשים, להיסטוריה וחותרים למצוא משמעות, פשר ותכלית מעבר לכסף.
ואת זה אומר לכם כאן מנטור שעוסק בפיתוח עסקים שנמדדים ב-כסף..
היום נצא לטיול ג׳יפים ונתארח במאהל בדואי.
אני כבר מכין את עצמי לחוויה סינטטית נוספת 😉
כן, אברהם, בכה עלי!
