אני יודע שאתם כאן בשביל ללמוד על הביזנס. אני יודע שאתם מחפשים הצלחה עסקית. אתם כאן כדי לדעת איך לבנות עסקים טובים, גדולים יציבים ורווחיים.
ברור לי.
אבל אם יש משהו שאני מדגים מהיום הראשון שאני כותב הוא שאין הפרדה כזו בין ״ביזנס״ ל״חיים״. החיים שלנו, היזמים, הם הביזנס שלנו והביזנס שלנו זה החיים שלנו. הגישה והמיינדסט שאנחנו מטמיעים ביום יום שלנו כלפי ההתנהלות השוטפת שלנו, היא אותה גישה שאנחנו מיישמים בביזנס והפוך.
וזה מה שאני משתדל ליישם על עצמי גם בימים אלו, ערב החתונה של ראשון ילדי.
אז אספתי לכם כמה טיפים מתוך גישת החיים שאני משתדל להטמיע בעצמי ביום יום ויישמתי אותה כאן ועכשיו בימים האלו.
מי מכם שמחתן בימים אלו בו או בת בוודאי יוכל גם ליישם as-is.
טיפ 1# כוכב הצפון – כלל פשוט וברור לניהול שוטף של הדברים.
חתונה יכולה להיות ביזנס מסובך מאוד. יש המון החלטות, זה עולה הון תועפות, יש שותפים בצד השני שאתה לא בחרת, אלא הבן השלך. יש פערים מנטליים, התנהגותיים והמון המון התרגשות שמלבה כל צעד וכל החלטה ויכולה להפוך אותה לתקרית אינטרגלקטית.
כשאני התחתנתי (פעמיים) היו כמה וכמה אירועים לא פשוטים שחוויתי בגיזרה הזו, וגרמו לי לעוגמת נפש לא קטנה…
מה עושים איך מתמודדים עם המורכבות והמסובכות הזו?
מצאתי, במשך השנים, שהדרך הכי פשוטה היא לאמץ כלל פשוט, הגיוני, בהיר שעושה שכל ויכול לשמש כמעין כוכב צפון כל פעם שעולה שאלה. מעין פרדיגמת-על שמסדרים הכל על פיה.
זה התחיל מחברה קרובה שלי שחיתנה לא מזמן את ביתה, והתקשרה אלי לפני כחצי שנה לברך אותי על החלטת בני וכלתי להינשא.
היא אמרה לי אז: מנו, אתה יודע מה תפקידכם עכשיו כהורים לקראת החתונה?
אמרתי לה: אממ…. לא ממש חשבתי…
היא אמרה לי בנחרצות ובחיוך גדול: התפקיד שלכם ההורים כעת זה: ״לזרום ולהזרים”.
לקח לי כמה שניות, צחקנו והחלפנו כמה דאחקות.
אבל אחרי ששמעתי את המשפט הזה, הבנתי שמעבר להומור, למשחק המילים ולצחוקים – יש בו אמת פשוטה וכלל שאפשר לאמץ אותו להתנהלות שלנו.
ויישמנו אותו.
החלטנו לזרום – יחד עם המחותנים הנפלאים שזכינו בהם (אשכרה זכינו בפיס!) החלטנו לתת לזוג הצעיר עצמאות מקסימלית. לבחור את מקום החתונה, הכמות, האופי הדרך והאופן שבו הם יתחתנו. לזרום עם ההחלטות.
טוב, לא אומר שזה קל..
כי מסתבר שכשנותנים לזוג צעיר, חייכן, שמח, דעתן ואנרגני כמותם לקבל החלטת לבד – הם דווקא לוקחים את זה ועושים את זה לגמרי בדרכם… ולפעמים שאלנו את עצמנו: זה לא טו מא׳צ?!
אבל היי זה בדיוק הכלל של לזרום.
(הנה אנקדוטה שתמחיש את העניין: למשל החתן החליט ללכת עם חליפה בצבע פיסטוק. היינו בחנות הבגדים איתו ועם כלתי. לא יודע. אני לא הייתי בוחר כזה צבע בחיים. אדם סולידי אנוכי, מה צבע פיסטוק?! אבל הם היו כל כך מאושרים בבחירה הזו. אז זרמתי! יאללה שיהיו לי בריאים ומצידי שיבוא לחתונה גם עם עניבה בצבע תות-בננה.. ומזל שזה לא
והנה החלק השני – החלטנו להזרים
במקום לנהל חשבונאות והתחשבנות אינסופית עם הצד השני. החלטנו לתת את כל תקציב החתונה לזוג הצעיר שינהלו אותו כראות עיניו.
כבר חודש שואלים אותי קרובים וחברים:
נו, איך ההכנות?!
איך מתקדמים?
הכל מוכן?
ואני באמת לא מבין מה בדיוק מצופה ממני. לטגן שניצלים ל500 אורחים?! להתיז מי חלב על הפרחים מעל כיסא הכלה?
לכולם אני אומר את אותו דבר: ״ביצעתי את ההעברה..״
וזה הכניס שקט ושלווה.
למעט מפגש ״עסקי״ אחד עם המחותנים שלנו, לא היתה לנו שום נגיעה לצד כספי שקשור בחתונה. ויש המון המון התרוצציות התארגנויות שהילדים עשו בעצמם.
“לזרום ולהזרים” הפכה למנטרה אצלנו, וכל פעם שעלתה שאלה כלשהי שאלנו את עצמנו: ״אנחנו זורמים מספיק כאן?״
אז כלל פשוט אחד סידר לנו את כל תקופת ההכנות הזו בכיף, ומביא אותנו לערב החתונה כשבכלל לא נכנסנו למצבים של מתחים, או חלילה יריבויות.
ולא תמיד זה כך.
צריך לומר ביושר, כדי שלא נעוף על עצמנו
זכינו במחותנים נפלאים שהלכו איתנו בקו הזה. ובזוג ילדים עצמאיים, בוגר שגם מאוד התגבש במהלך תקופת ההכנות הזו וגם יש לומר ידע לשתף ולכבד במקומות שהם מצאו לנכון. ואני תמיד זוכר ויודע שזו גם ברכת הבורא שיש להודות עליה.
בפוסט הבא אתן לכם עוד טיפ, יש למה לצפות
