מה פרה נותנת?

נכנסתי למשרדו. מצויד מחברת ועט פיילוט פשוט והתכוננתי בהתרגשות ומתיחות לקראת הפגישה.

המועד: קיץ 2005.

המקום: משרד מרכז המשק בקיבוצי, כפר עציון.

האירוע: פגישת חפיפה לקראת כניסתי לתפקיד מרכז המשק של הקיבוץ.

כמה חודשים לפני כן, אחרי שלל תפקידים בהובלת הקיבוץ, עמדתי לקבל לידיים את אחד התפקידים הכי מורכבים ואחראיים שהיו באותה תקופה בקיבוץ – מרכז המשק של הקיבוץ.

למי שלא מכיר את הדקויות של הגדרות התפקידים בקיבוץ: מרכז המשק הוא המנכ״ל הכלכלי של הקיבוץ. תחת אחריותו נמצאים כל ענפי הקיבוץ, הוא משתתף בכל ההתנהלות, הדירקטוריונים ואחראי מול חברי הקיבוץ, הבוסים שלי, שהקיבוץ ירוויח מספיק כסף לכלכל את השוטף ולדאוג לעתיד. 

הרבה אחריות על הכתפיים

היו נושאים בוערים לקדם באותן השנים. משבר מחירים שאיים על רווחיות ענף ההודים (תרנגולים). מה שגרם לחשש גדול בכפר עציון שכן לקיבוץ היתה פעילות כלכלית ענפה שבאמצעותה חלשה על 50% מענף ההודים בארץ! מטע דובדבנים שזלל השקעות אך לא הצליח להתייצב. מפעל הדגל של הקיבוץ ״אמגזית״ עם כמה מפעלים נלווים שסבל יותר מעשור מחוסר רווחיות אך העסיק עשרות חברי קיבוץ. ועוד ועוד..

וגם שני פרויקטים אדירים לקדם: הרחבה קהילתית והרחבת בתי חברים. שני פרויקטים בהיקף של 100 מיליון ש״ח.

המון עשיה.

ואני במתח.

התיישבתי במשרד הסגפני של מרכז המשק הוותיק שעמדתי להחליף.

הוא ברך אותי לשלם קצר וירה לעברי את השאלה הבאה:

״תגיד מנו, מה הפרה נותנת?״

אני מתבלבל ולא מבין את השאלה, לא ברור לי אם שמעתי נכון. 

מרכז המשק הקודם היה אדם עטור ניסיון של עשרות שנים בהובלת הקיבוץ שלי ובקיבוצים אחרים. הוא היהי ג’ינג’י חם מזג, יהודי מבוגר שכבר הגיע לשנות השבעים שלו. הכל רחשו לו כבוד על ניסיונו וחכמתו.