בפוסט האחרון הצגתי את אחת הגישות החזקות לצאת לפעילות עסקית המבוססת על הספר הזה
שאלתי בעדינות ככה, האם אתם מעוניינים שאראה לכם תכלס’ איך יישמתי את העקרונות של הספר הזה. ואיך הנדסתי תהליך מהיר ביותר על מנת לצאת עם מוצר דיגיטלי חדש לשוק.
לא תופתעו לדעת – שהמון מנויים אמרו כן…
אז אני מפשיל שרוולים. אבל לפני כן חשוב לי לומר משהו על המתודה של מיכאל מסטארסון: READE FIRE AIM, שמכאן ואילך אכנה אותה בקיצור שיטת R.F.A:
בתמצית- השיטה הזו אומרת לא להתכונן יותר מידי, לעשות הכנה מינימלית, לצאת לפעולה מהירה, לייצר תוצאות ראשונות בשטח ולשפר את הביצועים תוך כדי תנועה.
נניח שאתה לומד להיות נוירוכירורג. (נוירוכירורג הוא הרופא הזה שמנסר את הגולגולת של החולה המורדם בחדר הניתוח, מבצע בו ניתוחי ראש ומחטט במוח של אנשים. זה תחום הכירורגיה שנחשב להכי קשה, הכי מאתגר והכי מסובך בעולם הרפואה). קל להבין שהשיטה של מסטרסון לא ממש ישימה כאן. איזה חולה יהיה מוכן שהרופא שיגע לו במוח יהיה אחד שרק עשה הכנה מינימלית? כזה אחד שחתך תפוז קודם וגם אז הוא פיספס והשפריץ לו מיץ מחיתוך לא נכון..
או נניח שאתה עולה בנתב״ג על טיסה לפריז, מה היית עושה לו היית שומע שהקברניט של המטוס עשה הכשרה מינימלית. ואת ניסיונו בהטסה הוא למד עד כה מהטסת עפיפונים על חוף הים ברשפון.. באיזה מהירות היית תופס מטף ושובר את החלון של המטוס כדי להיפלט ממנו כמו טיל?
זה מוביל אותנו להבנה שהגישה של R.F.A יכולה להיות ישימה בשני מקרים:
האחד – מחיר הטעות של היציאה לשוק עם מוצר לא מוכן עד הסוף לא תהיה כבדה מידי.
המוצר הזה, שאמור לצאת לאור, לא אמור לגרום נזק כבד במידה והוא לא יהיה מוכן עד הסוף. יש מידת סיכון שהתוצאות לא יהיו מיטביות אבל המחיר לא יהיה בלתי נסבל. אומדן מחיר הטעות הוא אומדן סובייקטיבי. לאחד מחיר של מוצר מסויים יכול להיות זניח ולאחר היא יכולה להיות קטסטרופה. כדאי לעשות סקר בין כמה צרכנים פוטנציאלים של המוצר ולברר האם מחיר הטעות יהיה קשה עבורם.
השני – אין ברירה! יש אילוץ של זמן ומקום שמחייב פעולה מיידית שכן מחיר החידלון יותר גבוה!
לפעמים מחיר חוסר המוכנות יכול להיות גבוה, אבל מחיר החידלון הוא ודאי יותר גבוה. ואז במידה מסוימת הדבר הנכון ביותר הוא לצאת לפעולת הכנה מהירה, חרף מחיר לא סימפטי בעליל שעלולים לשלם.
זה מזכיר לי סיפור שזעזע אותי והשפיע עלי ועל חברים רבים שלי.
קצת אחרי שהתחילה אינתיפאדת ״אל אקצא״ בשנת 2000, שטף גל טרור מסוג פיגועי הקרבה את הישובים ביהודה ושומרון. מחבלים חדרו לישובים נכנסו לבתים וביצועו אירועי טבח מזעזעים. אחד הפיגועים המזעזעים בשרשרת הפיגועים הזו, היה רצח משפחת פוגל שאירע במרץ 2011. שני מחבלים חדרו בליל שבת ליישוב איתמר ורצחו בדם קר זוג הורים ושלושה ילדים.
באותה תקופה הייתי חבר מזכירות של קיבוצי, כפר עציון, האירועים האלו הדירו שינה מעיננו וחייבו אותנו לתת מענה מענה מקומי. התושבים היו בחרדות אמיתיות מפני פיגועים כאלו. מתוך ניתוחי האירועים האלו הבנו דבר אחד. תגובה מהירה, מיידית ועוצמתית של תושבים מקומיים מתוך היישוב מול מפגעים כאלו יכולה למנוע את התוצאות האיומות האלו. כי לצבא לוקח המון זמן להבין מה קורה, לארגן כוחות ייעודיים, להגיע לשטח ולפעול. הדרך היחידה להתגונן מול פיגועים כאלו היא לפעול מהר מתוך היישוב.
הצעתי אז למזכירות להקים במהירות כיתת כוננות שתהיה מורכבת מלוחמים צעירים בוגרי סיירות שיתנדבו לתפקיד. הבנו ששעון הזמן שלנו מתקתק ואין לנו זמן לדיונים, אישורים, הכנות.
קיבלנו החלטה מהירה במזכירות, דילגנו על הגשת תקציב ותוכנית לאישור אסיפת החברים, ואני קיבלתי את התפקיד להקים במהירות את הכיתה הזו.
תוך יומיים אספתי קבוצה של עשרים גברים צעירים. יצרתי מיד קשר עם קצין בכיר במיל מסיירת מטכ״ל, שתמחה בלוחמת טרור. נפגשנו עוד באותו שבוע והכנו תוכנית אימון בת חמישה ימים בלבד. שבועיים לאחר מכן ירדנו להתאמן ולהכין את עצמנו במשך שבוע במתקן אימון לוט״ר ליד קיבוץ רבדים.
מיום קבלת ההחלטה במזכירות, תוך פחות מ- 28 ימים, היה לנו בקיבוץ כיתה של כ- 20 לוחמים מאומנים, ציוד קשר ייעודי, נשקים, מערך התראה ומידע בזמן אמת, מדרג פיקודי ותורת לחימה מגובשת.
כך הקמנו את כיתת הכוננות ההתקפית הראשונה. במקביל צה״ל שקד על תוכנית דומה של גיוס, הכשרה, ציוד והפעלה של כיתות כוננות שכאלו בכל מרחבי יש״ע. אבל לקח כמעט שנה עד שהתוכנית הצהלית היתה מוכנה.
כיתת הכוננות שלנו לא היתה הכי מקצועית, תורת הלחימה שלה היתה ראשונית, אבל היא התבססה על מחויבות גבוהה של המתנדבים בה. קיימנו את ההכשרה הכי טובה שיכולנו לבצע תוך שבוע. וזה איפשר לנו לספק תחושת ביטחון לחברי הקיבוץ בכך שהיינו רתומים ומוכנים 24/7.
תודה לאל כיתת הכוננות ההיא לא עמדה למבחן קשה. היו כמה הקפצות במשך הזמן, והיתה חדירה אחת של מחבל לתוך היישוב שנוטרלה על ידי תושב מקומי במהירות עוד לפני שהכיתה אפילו הוקפצה. אבל לא היו היתקלויות נוספות ועם הזמן הכיתה ההיא נכנסה למתווה ההפעלה של צה״ל הגדול.
זוהי דוגמה לפעולה לפי מתכונת R.F.A שההצדקה לשיטת הפעולה, חרף המחיר הגבוה של ההכנה לא מספקת, הוא שמחיר החידלון יכול היה להיות הרבה יותר קשה.
קשה לי להאמין שמי מקרואי שמספק ידע, מומחיות ושירותים אישיים- מגיע לדילמות מהסוג הזה. אבל מידי פעם השיקולים האלו עולים על שולחן הדיונים. בעיקר במוצרים ושירותים שמציעים עזרה פרה-רפואית, פסיכולוגית, משפחתית, זוגית וכד..
לסיכום
לפני שמיישמים את שיטת R.F.A חשוב לשים לב לתנאי הסף הבאים:
א. מחיר הטעות, של מוצר לא מוכן היטב, לא יפגע באופן קשה לא סביר בלקוח.
ב. במידה והמחיר הזה יקרה נוכל לפצות את הלקוח באופן נאות (למשל על ידי החזר כספי).
ג. במידה ומחיר הטעות יכול להיות כבד, ברור לחלוטין שמחיר החידלון יהיה כבד הרבה יותר.
סבבה עד כאן?
