חבר המליץ לי על סדרה לפני כמה שבועות:
הוא אמר לי: ״מנו, אתה חייב לראות את הסדרה הזו! זה חומר מקצועי מעולה עבורך כמנטור עסקי! זו השתלמות נהדרת עבורך”.
חשבתי לעצמי שאולי הוא קצת מגזים. בכל זאת, מדובר בתוכנית טלוויזיה שהמטרה הראשונה שלה היא בידור. כמה היא באמת יכולה לרדת לעומק של תבונות ביזנס שלוקח שנים לפתח?
וזה לא שאין מה לחדש לי, אבל אולי עדיף לקרוא ספר טוב, לשמוע הרצאה? ללמוד איזה מוצר מידע?
לכן דחיתי את זה שוב ושוב. רשמתי את זה ברשימת ״יום אחד אולי״ שלי והמשכתי הלאה. לא כל כך מצאתי זמן לזה.
אתמול, מוצ״ש ראשון שאחרי שעון החורף, מצאתי את עצמי עם ״זמן פנוי״ לא צפוי, וחשבתי שזו הזדמנות לנצל כדי לראות את הסדרה הזו.
אז עכשיו אני בבעיה. אם אני ממליץ לך לראות את הסדרה הזו, איך אני אדבר עליה בלי להרוס לך את החוויה. במילים אחרות איך אני לא עושה ספויילרים?
בעיה.
אבל מבין בעיות הביזנס שלך, זה כנראה הבעיה פחותת הערך ביותר מבחינתך, כי אתה איתי כאן בניוזלטר היומי הזה כדי ללמוד איך לקדם את הביזנס שלך קדימה, ולא כדי שאספק לך המלצות לבילויים מול סדרות. בשביל המלצות סדרות זה יש אנשים אחרים, שטובים ממני בזה.
אז אחרי שעשינו סדר בנושא הזה, אשתדל לדבר על התובנות שלי מהסדרה ופחות על מה שקורה שם כדי שאם תחליט לצפות בעצמך, לא אקלקל לך.
על מה הסדרה?
הסדרה בנויה כסוג של סדרת ריאליטי על מיליארדר בשם גלן סרטרנס (Glenn Stearns) שיוצא לבדוק האם החלום האמריקאי עדיין בתוקף.
החלום האמריקאי, תואר במיליוני סיפורים, סרטים ומחזות ותמציתו הפשוטה:
אם אתה מוכשר מספיק, רעב מספיק ונחוש מספיק אז אתה יכול לצמוח ולהצליח כלכלית בענק באמריקה ולהפוך למיליונר ומעבר לכך!
גלן סטרנס, בפתיח של הסדרה שואל “האמנם? האם החלום האמריקאי עדיין בתוקף? האם לכל אדם שמתחיל מאפס יש הזדמנות להצליח כלכלי?”. הוא מחליט לצאת ולבדוק בעצמו.
על רקע תמונות מנקרות עיניים של לייף סטייל המיליארדר שלו שכוללות מטוס פרטי, יאכטה, בתים וארמונות ברחבי העולם ומשפחה אמריקאית חמודה (עם שישה ילדים!) הוא יוצא להרפתקה הזו.
הוא נפרד מאשתו מתרגשת מאוד מהמשימה הזו (מתבקשת כאן הערה צינית על דמעות התנין שלה..)
מנשק שישה ילדים יפים מהז’ורנל עולה היאכטה הפרטית, על מסוק פרטי שלוקח אותו למטוס סילון פרטי לאחור ויוצא עם צוות הפקה למקום לא ידוע מבחינתו, כשהמשימה שלו היא להקים חברה של מיליון דולר תוך 90 יום בלי להשתמש השם שלו, בקשרים שלו, או בתשתיות שלו.
להתחיל הכל מאפס.
צוות ההפקה לא מגלה לו את היעד מראש וככה הוא נוחת בעיירה תעשייתית של מעמד הפועלים שכוחת אל בפנסילבניה, מקבל שם משאית חבוטה וישנה, מאה דולר במזומן, מכשיר טלפון נייד ויוצא למשימה. משם הכל מתחיל להתגלגל.
האמת, אחלה קוסנפט לסדרה!
ואתמול התחלתי את העונה הראשונה.
אז מה למדתי אתמול בפרק הראשון?
גלן מגיע לעיר שהוא לא מכיר, עם אנשים שלא מכירים אותו ועם משימה מאוד מאתגרת. אבל הבעיה הראשונה איתה הוא מתמודד היא איפה לגור? איפה לאכול? איפה לכבס את הבגדים. אין לו כלום. עם 100 דולר בכיס אי אפשר להחזיק מעמד יותר מכמה ימים.
מה הוא עושה? הוא עושה שני תחשיבים. ומציב לעצמו שני יעדים ראשונים:
הראשון: להרוויח תוך כמה ימים 400 דולר כדי לאפשר לעצמו לחיות שבוע וזה כדי לקנות זמן לטובת הצעד הבא, היעד השני.
והשני: להכניס 3,000 דולר כדי לשכור דירה ולכסות את עלויות המחייה שלו למשך 90 יום. בכך לקנות זמן ופנאי לממש את היעד השלישי – להקים חברה שמוכרת במיליון דולר.
והתובנה שלו פשוטה:
״אתה לא יכול לחשוב על ביזנס כשהבטן מקרקרת, קר לך ואין לך איפה לישון״
זו תובנה נהדרת שאני מוצא שהיא מאוד רלוונטית להרבה בעלי עסקים ויזמים. גם כאלו שלא יוצאים להקים עסק עם מאה דולר בכיס וטלפון נייד בלבד. אני פוגש מידי יום בעלי עסקים שבאים אלי עם חלומות גדולים. הם בטוחים שהם הולכים לכבוש את העולם עם מיזם מדהים שיכניס להם הרבה כסף. הם מדברים בהתלהבות, בעיניים נוצצות ובטוחים שזה הקלף שהם צריכים ללכת עליו ״על כל הקופה״ ו״עכשיו או לעולם לא״.
אני תמיד שואל אותם את אותן שלוש שאלות בסיסיות:
- כמה זמן יקח לך לממש את התוכנית שלך?
- כמה כסף יעלה לך?
- האם יש לך מאיפה לכסות את עלויות החיים עד שזה יתממש?
למדתי לאורך השנים ואחרי הרבה ניסיון שהתשובות שהיזמים נותנים לשתי השאלות הראשונות (המהוות תנאי למענה על השאלה השלישית) כמעט תמיד לא נכונות. וכתוצאה מכך הרבה חלומות עסקיים, מתים מוות בעריסה עוד לפני שהם בכלל נבחנים בשוק.
יזמים הם אנשים אופטימיים באופן חסר תקנה. וטוב מאוד שכך! בלי ההתלהבות, בלי האנרגיה ובלי האופטימיות שלהם אי אפשר להזיז כלום.
אבל כשבאים לתכנן קדימה ורוצים לתת סיכוי אמיתי להתפתחות, חייבים לקחת מקדמי ביטחון מתאימים ולהביא בחשבון שהדברים לא ילכו חלק. כי רצון עז, נחישות, דבקות במטרה לא מספקים. מישהו צריך לממן אותם לאורך הזמן הזה.
״אי אפשר לחשוב על ביזנס עם בטן מקרקרת כשאתה ישן על בלטות קרות״ כה אמר גלן בסדרה.
ניסיון חיי לימד אותי שאל מול התוכנית של היזם, תמיד צריך לקחת בחשבון שאת הערכת הכסף שלו צריך להכפיל ואת הערכת הזמן שלו צריך לשלש – לפחות!
כלומר אם הוא מתכנן להשקיע 100,000 ש״ח במיזם – עדיף לו להכין עתודה של 200,000 ש״ח (פי שניים). ואם הוא מתכנן לממש את התוכנית ב-4 חודשים – כדאי שיקח בחשבון שיקח לו בערך שנה (פי שלוש).
על בסיס זה צריך לתת את התשובה לשאלה השלישית: כמה כסף הוא צריך להכין על מנת לכסות את עלות החיים שלו לאורך התקופה?
אבל מה קורה עם רוב היזמים? הם מכינים ועונים על השאלה השלישית עם הערכות לא ריאליות של שתי השאלות הראשונות וכתוצאה מכך מגיעים למצב שאין מספיק דלק במיכל על מנת להריץ את המיזם העסקי שלהם ופורשים ממנו לפני שהוא קיבל צ׳אנס אמיתי.
הדברים נכונים במיוחד לגבי פרויקטים חדשים, שאין ליזם ניסיון ודאטה קודם כדי לבסס את ההערכות שלו כמו שצריך.
והנה התובנה שלי אליך:
כשאתה פותח ערוץ רווח חדש, מגיע לשוק חדש, משיק מוצר חדש, אסוף כמה שיותר נתונים על סיפורי הכשלונות של מי שניסה לפניך ולא הצליח. חפש את מקדמי הביטחון שאתה צריך לשים בתוכנית שלך.
וגם אחרי שבנית תוכנית שמרנית, שמביאה בחשבון תוצאות והישגים לא גבוהים בתחילת הדרךֿ, עדיין תכפיל את ההערכה הכספית שלך ותשלש את הערכת הזמן שלך להגעה למטרה.
ואם יש לך איך לממן את הזמן וההשקעה הזו באופן שלא תלויה ביכולות שלך לחיות ולהחזיק את החיים שלך – צא לדרך!
אבל, אם לא נתת תשובה לשאלה מאיפה אתה חי לאורך התקופה הזו – צא לפתור אותה קודם! אחרת מהר מאוד הבטן המקרקרת לא תיתן לך מנוח.
וכן.
אני ממליץ לך לצפות בסדרה הזו, למרות שאני רק בהתחלה.
כבר בפרק הראשון גיליתי לפחות עוד שתי תובנות עסקיות חזרות שיכולות לפרנס בקלות עוד שני פוסטים.
רוצים לשמוע עליהם, מוזמנים לקרוא את החלק השני של הפוסט כאן
