לאחרונה לקחנו את קבוצת הליווי שלנו במועדון המאהK לטיול השנתי החביב עלי ועל עידן. ביקור בגני הנדיב ליד זכרון יעקב, שם קבור הברון אדמונד דה רוטשילד ורעייתו עדה. אם סיימת תיכון אז בטח למדת על הברון רוטשילד שזכה לתארים מפליגים כמו ״אבי הישוב״ ו״הנדיב הידוע״.
ואכן, ראשית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל התבססה על תרומות חסרות תקדים של הברון רוטשילד.
לזכותו אמר דוד בן גוריון בהספדו:
״אני מסופק אם בכל תולדות העם היהודי בגולה, תקופה של אלפיים שנה, אפשר למצוא אדם שישווה לדמותו הנפלאה של בונה היישוב היהודי במולדת המתחדשת של ימינו, דמותו של הברון אדמונד דה רוטשילד״
האמת שזה מרגש אותי כיהודי, כישראלי וכציוני לקרוא כל פעם מחדש את המשפט הזה.
אז מה אנחנו עושים שם עם היזמים ובעלי העסקים שאנחנו מלווים?
אני תמיד מספר את הבדיחה, שכל דת, כת ואמונה – מסגלים לעצמם קדושים, צדיקים ועושי ניסים למיניהם. וגם אנחנו ב״מאה קיי״ בחרנו לנו צדיק משלנו להשתטח על קברו.. 🙂
ומי מתאים יותר מרוטשילד להיות הצדיק שלנו?
חבל באמת שלא ביקשתי מכם לשלוח לי את השם שלכם והמספר שלכם במע״מ, כי יכולתי להתפלל על זיווג המאה קיי שלכם גם 🙂
לא נורא, בפעם הבאה.
אבל אנחנו לא סתם אוהבים לבקר שם ולטייל בפארק הנפלא מסביב. את היום הזה אנחנו מקדישים לשתי שאלות מעניינות ביותר:
- מה אני רוצה שישאר מהביזנס שלי אחרי לכתי ב120?
- מה עומד מאחורי ההצלחה של משפחת האצולה היהודית הזו שהגיעה לשיא עושרה במאה ה19?
או בניסוח אחר: אם מייסד השושלת הראשון, מאיר אנשיל רוטשילד, היה חי היום בעידן האונליין, הוא גם היה מצליח?
שתי שאלות מאוד גדולות.
היום אענה על השאלה הראשונה ובפוסט הבא על השאלה השניה.
אז מה אני רוצה שישאר מהביזנס שלי אחרי לכתי?
שמתי את השאלה ככה בפשטות. כאילו כ"לאחר יד" כזה. אבל תעצור ותחשוב שניה.
האם אתה מכיר שכיר ששואל את השאלה הזו בכלל אי פעם? זה בכלל רלוונטי לשכירים?! הרי שכיר לא ממש יודע אם לא יקראו לו מחר לשיחת שימוע לפני פיטורין. הרי לא ממש אמור לעניין אותו מה יקרה עם החברה, המפעל, הארגון אחרי מאה ועשרים. משום שהם לא שלו.
גם אם הוא מזדהה מאוד עם מטרות החברה והארגון, הוא תמיד תמיד יודע שהם גוף אחר ונפרד ממנו.
השאלה המדהימה הזו: ״מה אני רוצה שישאר מהביזנס שלי אחרי לכתי?". היא שאלה שרק בעלי עסקים ויזמים יכולים לשאול את עצמם! כי רק כשאתה מקים עסק משלך, שבנית בעשר אצבעות ויצרת אותו מזיעתך, חלבך ודמך, רק אז השאלה הזו יכולה להופיע.
וזה משהו מדהים בעיני!
זו מתנה אדירה שקיבלנו כיזמים! הזדמנות נהדרת להשאיר חותם, גם אחרינו, בדמות פעילות שתמשיך להביא טוב וברכה לעולם.
ויש סיבה שאנחנו מביאים את היזמים שלנו עד לזכרון יעקב, לקבר של רוטשילד כדי לראות את זה (אם לא יצא לך לבקר בגני הנדיב, קפוץ לשם בהזדמנות הראשונה). חלקת הקבר יושבת בתוך מתחם שיש בו פארק בוטני מטופח היטב, ומרכז חינוכי שוקק ופעיל. הם מקיימים פעילות מגוונות ומרשימה בנושא סביבה, קיימות ונגישות. באחת הפינות הם הקימו גן ריחות מקסים שנועד לעיוורים כדי שיוכלו ליהנות מריחות של שלל צמחי תבלין וריח.
הגן מטופח ופתוח לציבור הרחב ללא שום עלות כספית. מי משלם על כל הטוב הזה?
הברון רוטשילד לא איתנו כבר יותר מ-80 שנים. אבל יש קרן עזבונות מיוחד שלו שמשמרת, מפעילה ומטפחת את כל הטוב הזה לטובת הכלל.
הנדיבות נמשכת ונמשכת.
את שיא הסיור אני רואה ברגע שאנחנו נכנסים למערת הקבורה שמעוצבת באופן מרשים ביותר. שם על המצבה חקוקים שמות הברון והברונית. שנת לידתם ופטירתם. ושני משפטים בלבד שמתארים כל אחד מהם.

"הברון אדמונד בנימין דה רוטשילד – אבי היישוב הנדיב הידוע"
"ברונית עדליאדה דה רוטשילד – אישה יראת ה׳"
לא מוזכר כמה כסף, כמה עושר הוא צבר, בכמה ארמונות ביקר, בוודאי לא עלה על דעת מישהו לכתוב כמה לידים הוא צבר ומה היו אחוזי ההמרה שלו.
שני התארים שהקנו לו את מעמדו המיוחד, נוגעים לפעולות האדירות שהוא פעל באמצעות עושרו וכספו: לבנות את היישוב היהודי בארץ ישראל שלימים הפכה להיות מדינת ישראל.
אני תמיד מסתכל על זה בשקט, מקריא ליזמים את המשפטים האלו, ואז יכול לשאול את עצמי את שאלת מתנה שקיבלתי כיזם לחיים:
מה אני רוצה שישאר מהביזנס שלי אחרי לכתי?