בראשית ימי הקריירה היזמית שלי פיתחתי ושיווקתי תוכנה לניהול בתי ספר.
התוכנה היתה מהפיכה מדהימה באותם הימים. עד אותן שנים- מערכות המחשוב שאספו מידע אישי ולימודי על התלמידים בבית הספר היו מערכות מסורבלות, לא מסונכרנות ולא ידידותיות בכלל למורים.
מורים היו מגישים ציונים על גבי קבצים, דפים (ולפעמים דיסקטים) למזכירת בית הספר סמוך למועד הפקת תעודות המחצית.
היא היתה אוספת את החומר שתמיד הוגש ברגע האחרון בלחץ גדול ויושבת להזין את כל הציונים וההערות בעצמה. ציון ציון לכל תלמיד בנפרד.
ואם נראה לכם שזה סתם עבודה טכנית, אז תעשו רגע חשבון. לכל תלמיד שמקבל תעודה יש בערך 20 מקצועות שהוא מקבל בהם ציון + הערה מילולית.
בבית ספר לא-גדול יכולים להיות כ-400 תלמידים. יוצא שזה 8,000 רשומות מידע הכוללות מספר בנפרד וטקטס בנפרד.
את כל זה צריך לדחוס בעבודה של שבוע ואח״כ לתקן טעויות, להכין דוחות ולהדפיס.
סיוט. סיוט. סיוט.
המערכת שפיתחנו באותם הימים יועדה למנהלי בתי ספר ואפשרה להם שליטה ובקרה, תקשורת וובית עם ההורים, ניהול תיקי תלמיד באופן מסודר והכל בנוחות ופשטות מקסימלית.
ואכן מנהלים רבים התלהבו ממנה ורכשו מנוי שנתי למערכת הזאת ובסיס הלקוחות שלנו הלך וגדל.
כשהתוכנה החלה לתפוס ישבתי עם צוות הפיתוח יום אחד וחשבנו איך אפשר להגדיל את התועלת של בתי הספר מהתוכנה.
מכיוון שהייתי מורה בעברי, ידעתי היטב איפה נקודת התורפה הנוספת של בתי ספר שהוא לא ממוחשב: הכנת מערכת שעות לבית ספר וניהולה באופן שוטף.
בטח גם קוראי הפוסט הזה זוכרים את הימים המרגשים שהם הגיעו לבית הספר בתחילת שנת הלימודים ומחנכת הכיתה היתה נותנת להם עותק של מערכת שעות לימודים מסודרת.
כל יום בכל שעה משובצת שעת לימוד אחת. כל תלמיד יודע בכל שעה מה הוא לומד, באיזו כיתה ובאיזו קבוצה.
מה שלא ידעתם זה שמאחורי הכנת מערכת השעות התמימה הזו עבדו בפרך מנהל בית ספר ואחראי מערכת השעות. שעות על גבי שעות(!) כדי לבנות פאזל מטורף של אלפי חלקים.
פאזל שהורכב מדרישות לשיבוץ מספר שעות לימודים למקצוע, ואין סוף מגבלות של מורים שיכלו לעבוד בשעות מסויימות בלבד או בימים מסויימים.
עבודה מפרכת שזה היה נראה נס, בכל שנה מחדש, כשבסוף הגיחה לעולם מערכת שעות לכל כיתה וכיתה.
ואז העליתי רעיון:
למה שלא נפתח תוכנה ידידותית, להכנת מערכת שעות שתיקח את אלפי האילוצים והקומבינציות (שעד אותו זמן התקבלו אחד-אחד על ידי המנהלים) ונכניס אותם לאלגוריתם ממוחשב שיעשה את העבודה במקום לשרוף את התאים האפורים של המנהלים?! לא בשביל זה המציאו את המחשב?!
הרעיון התקבל בהתלהבות.
עשיתי מחקר שטח קטן בין כמה לקוחות שלנו ובדקתי האם ירצו לרכוש תוכנה שכזו. קיבלתי תשובות סופר מתלהבות!
איזה כיף 😉 עלינו על רעיון מנצח!
מי שהתנסה בתהליכי פיתוח מוצר יודע איך ההתרגשות הזו יכולה להציף ולגרום לאושר.
עוברים לביצוע!
הבנו שכדי לפתח את המוצר הזה נצטרך להיעזר באיש מקצוע שיודע להכין מערכות כאלו לבתי ספר.
מישהו שיודע איך תהליכי קבלת ההחלטות מתקבלות ונוכל באמצעותו למדל את התהליך ולהכין אלגוריתם מתאים שאותו נקודד ונהפוך לתוכנה אוטומטית.
מחקר שטח נוסף בין כמה מנהלי בתי ספר חשפה בפני שם של איש שעסק בדיוק בכך. יצרתי איתו קשר טלפוני, הצגתי לו את הרעיון שמצא חן בעיניו וקבענו להיפגש.
כשנפגשנו שאלתי אותו מה הוא עושה בעצם. הוא סיפר לי על העיסוק שלו;
מדי שנה מנהלי בתי ספר פונים אליו ומזמינים אותו ל״יום עבודה״ איתם בהכנת המערכת. זה קורה בחודשים יולי ותחילת אוגוסט.
הוא נותן להם הנחיות לקראת יום העבודה הזה ומגיע לבית הספר המיועד.
מנהל בית הספר, אחראי המערכת והוא מסתגרים בחדר ובמשך כמה שעות רצופות יושבים ומרכיבים את הפאזל של מערכת השעות למוסד.
עוברים מורה, מורה, כיתה כיתה ומוודאים שכל הדרישות, האילוצים והמגבלות יחולו כך שבסופו של דבר תצא תחת ידם מערכת שעות גמורה.
וזה לא פשוט.
מטבע הדברים לא כל האילוצים יכולים להתקיים וצריך להוריד מישהו מאיזה עץ או להכריח מישהו לבלוע צפרדע גדולה.
ידידי יודע את בדיוק את המלאכה משני ההיבטים; מההיבט הטכני-ארגוני וגם מההיבט של המשא ומתן שמנהל בית הספר צריך לנהל מול המורים שלו על מנת לעבור את המשוכה.
וואו!
אני מגרד בראשי כשאני שומע את זה. אני מבין היטב איזה עומס מטורף!
"אז כמה הם משלמים לך על יום עבודה כזה?" אני מחליט להתחצף ולשאול אותו ישירות.
תשובתו מהממת אותי: "9000 ש״ח ליום עבודה + מעמ"
אחרי כמה שניות של עיכול הוא מוסיף: ״אני רואה בעונה כזו בערך 40 בתי ספר. אני מרביץ עבודה ביולי-אוגוסט וזה מספיק לי לשנת עבודה שלימה..״
אני מחשב מהר ומגלה שהכנסה שנתית כזו יכולה לספק לו הכנסה של 30,000 ש״ח לחודש בממוצע בלי לנקוף אצבע במשך שאר השנה.
הוא באמת יכול לעבוד 40 יום בשנה ולהיות בחופש 320 ימים. ולחיות מצויין.
אחלה עבודה.
אני חושב שאולי אני לא במקצוע הנכון..
אבל השאלה שמסקרנת אותי במיוחד:
״תגיד אבל איך לעזאזל מנהלי בית ספר מוכנים לשלם לך סכום מטורף כזה של 9,000 ש״ח?!״
הוא מחייך אלי כמי שכבר שמע את השאלה הזו אינסוף פעמים ועונה לי בשלווה:
"אתה חושב שאני בונה להם מערכת? אתה באמת חושב שהם משלמים לי על שיבוץ מורים ומקצועת בריבועים של טבלאות מערכת? נכון?
זה מה שאתה חושב וזה מה שרוב האנשים שאני פוגש חושבים. ואף אחד לא מבין למה שישלמו לי סכום כזה הרי את העבודה עצמה הם יודעים אז מה פתאום הם צריכים עזרה?
אבל האמת שזה לא מה שאני מוכר להם ולא מה שהם קונים. תבין רגע, מנהל בית ספר שלא מצליח להעמיד את מערכת השעות ולהפיץ אותה למורים שלו כבר בחודש יולי ומקסימום תחילת אוגוסט, לא יכול לצאת לחופש!
הוא אסיר בבית הספר עד שהוא עומד במשימה הזו. האחריות היא שלו!
מנהל המערכת שלו אחראי על המימוש אבל מנהל בית הספר הוא זה שצריך לנהל מו״מ קשוח עם 60 מורים ואנשי צוות שאחד רוצה לבוא ולהתחיל יום לימודים ב12 בצהריים והאחר רוצה לא לעבוד שלושה ימים ועוד ועוד קפריזות. מנהל בית ספר חייב להצליח לגמור את כל הסיפור במכה אחת.
אני יודע לגמור את הסיפור המשוגע הזה תוך יום עבודה מרוכז ויעיל אחד ולתת למנהל בית הספר את הזכות לצאת לחופשה השנתית שהוא מחכה לה הרבה יותר מהתלמידים ומהמורים שלו. שמזמן רובצים להם ומשתזפים בחופים או מבלים בבתי מלון ונופשים למינהם.
אני מוכר למנהל את המפתח שלו לחופשה השנתית, מנהל בית ספר קונה ממני בדיוק את זה את הזכות לסיים ולהשתחרר מכבלי המשימה המעיקה הזו ולצאת סוף סוף לחופש.
עכשיו אתה מבין למה הם משלמים לי 9,000 ש״ח ליום עבודה?!"
וואו
זה היה אחד השיעורים הכי חזקים על פסיכולוגיית צרכנים שקיבלתי מעודי.
השיעור הזה נחרט בראשי למשך זמן רב וידעתי שיום אחד אעשה עם זה משהו..